האושר נמצא בפרטים הקטנים

כשאני משתפת אנשים חדשים במסע חיי הם שואלים תמיד איך, איך נשארת שמחה, צוחקת, האם את באמת מאושרת?

(בלי הומור שאלוהים ישמור)

מהו האושר תמיד העסיק אותי, חיפשתי אותו בפינות של החיים, כשהייתי קטנה חשבתי שהילד עם המשחקים הכי שווים מאושר, כשהייתי נערה האמנתי שהילדה המקובלת הכי מאושרת, כשהפכתי לאישה הייתי בטוחה שרק אנשים עם קריירה ומשפחה מאושרים וככה חשבתי שכולם מאושרים ואני בטח לא נקראת מאושרת.

"מהו האושר תמיד העסיק אותי, חיפשתי אותו בפינות של החיים, כשהייתי קטנה חשבתי שהילד עם המשחקים הכי שווים מאושר, כשהייתי נערה האמנתי שהילדה המקובלת הכי מאושרת, כשהפכתי לאישה הייתי בטוחה שרק אנשים עם קריירה ומשפחה מאושרים"

נכון שלא הייתי הילדה עם המשחקים הכי שווים, וגם לא הנערה המקובלת, בטח ובטח שלא אשת הקריירה המוצלחת וזאת שיש לה בעל מקסים ומשפחה מהסרטים והמשכתי לחפש את האושר המדובר.

אז יצאתי עם הבחור מהבאסטה שפגשתי בראש העין, שלא תטעו הוא היה חתיך הורס ונסע על רכב חדש נוצץ, לקח אותי למסעדה הכי נחשבת, ברור שלמען הרושם נתן לי לנהוג על הרכב היוקרתי ואני הייתי בעננים אמרתי לעצמי כאן האושר כסף, בילויים רכב יוקרתי ובחור חתיך, מה אגיד ואומר, אחרי שהוא התנהג בחוץ כאילו כל החיים הם הבאסטה הבנתי שכאן דרכינו נפרדות ולא פה האושר המיוחל.

רק לרקוד

יופי, החלטתי שאני הולכת להיות מדריכת זומבה ,כי במוסיקה המטורפת והקצבית הזאת עם כל הבגדים הצבעוניים טמון האושר, שלושה ימי לימודים הייתי בעננים ומלאת אדרנלין, קיבלתי את התעודה, עשיתי תמונה קבוצתית אמרתי לעצמי כאן האושר, יצאתי אל שוק העבודה וגיליתי כמה כמוני למדו רק שלושה ימים והפכו למדריכי זומבה אז עבר לי החשק והאושר איתו.

"בעיקר מפחדים בלילה לרדת במדרגות לקומה הראשית ונסגרים בחדרים ומי שצמא בעיה שלו"

שינוי מקום מגורים

חשבתי שהאושר נמצא בבית שאתה גר, בקירות, בשכנים, בגודל, אז החלפתי 25 מקומות בתי מגורים, איפה לא גרתי, כפר סבא, רעננה, טבריה, גינוסר, אלפי מנשה, בת ים, חולון ועוד ועוד, הכי שווה היה הבית ברם און, מושב בחבל התענך, וילה בסגנון מרוקאי, 10 חדרים, 375 מ"ר בנוי על 1.250 דונם, בריכה, ג'קוזי בחוץ, בר, תאורה ועצי דקל סביב הבריכה, חלום אמיתי, טוב, אז מה עושים עם כל זה רק אני והבן שלי? בעיקר מפחדים בלילה לרדת במדרגות לקומה הראשית ונסגרים בחדרים ומי שצמא בעיה שלו ,שיחכה עד אור ראשון, אז גם שם האושר לא היה.

מדיטציה

טוב אז נרשמתי לקאנטרי, אני הולכת על זה ובגדול, האושר נמצא בספורט, בחיטוב הגוף, בכל זאת כבר לא בת שש עשרה, בתור התחלה בחרתי להקל לי על החיים, שיעור ראשון מדיטציה, אנשים שעושים מדיטציה נראים לי תמיד בשאנטי ושמחה אינסופית, אז אני בפנים וחייבת להידבק מהם בחיידק הכל זורם, אני מדיטציה עושה רק לבד, נראה לי חוויה לעשות בקבוצה, משהו חדש....מתה על שינויים....

אולם גדול וחשוך ורק אור קטן לרומנטיקה הקבוצתית, אני ישר נשכבת ואומרת לעצמי זה אחלה ספורט כן ירבו, עוצמת עיניים ואף אחד לא מכין אותי לזה שבועד רגע המורה עולה בסופרן ושרה סרנדה לאיברי הגוף שלי:

כף רגל ימין רפויהההה.. קרסול ימין רפווווייייייי..אגן רפווויייי.......

ככה עברה חלק חלק ואני עוד רגע מאבדת את זה, עד שהיא שרה לבטן שלי, אני והבטן שלי במערכת יחסים לא ברורה,

בטן רפוייהההה ואז אני שומעת נפיחה אחת, שנייה, שלישית, אני לא מעזה להזיז ראש לבדוק מיגדרית מי משתחרר אל העולם בבטן רפויה, הזמרת מודיעה שאיפה עמוקה ,נראה לך??? אני אמות, עוד לשאוף!!! והנה היא עוברת עם הקערה הטיבטית וגונגגגגג בהפתעה לתוך עור התוף ,כולי בהלה וחרדה, מה זאת המדיטציה הזאת, זה לא שיעור למישהי עם פוסט טראומה מורכבת כמוני.

בין סשן לסשן היא נותנת לנו לשנות תנוחה ואני בסקרנות מציצה לאחור ומסתבר שזה הוא (ממתי גברים זקוקים למדיטציה כדי לנפוח?),הוא יושב מאחוריי נינוח ולא משנה תנוחה,(ואולי עדיף שכך)יושב כמו בודהיסטי ומודט לו בהנאה.

אני משירה אליו מבט ורוצה לזרוק הערה בונה למפגש הבא שלנו, אבל אז הוא מחייך אליי מאוזן לאוזן וקד עבורי נמסטה, והאמת? נראה שהוא מצא את דרכו אל האושר אז למה שאהרוס לו? מסקנה?

האושר נמצא בהחלט בפרטים הקטנים, ועוד יותר הוא נמצא ביכולת שלנו לנסות ולהכניס בכל מה שניתן הומור, כי בלי הומור שאלוהים ישמור.