"מתים מהלכים": לחיות מחדש
- ladykm10
- Aug 8
- 3 min read
כשאני מדברת על "קיימות הנפש", אני חושבת על מיליוני האנשים שמתהלכים בינינו כ"חיים-מתים", אלה לא רוחות רפאים אלא בני אדם בשר ודם שנושמים, אוכלים וישנים, אבל בפנים – הנשמה שלהם דוממת, הם חווים תחושה של מוות פנימי, של סוף, של ריק תהומי, החיוך על פניהם לעיתים קרובות מזויף והעיניים שלהם מספרות סיפור של אובדן ותקווה שגוועה, הם חווים את החיים לאחר "המוות הרוחני" – בעודם בחיים
כשאני מדברת על "קיימות הנפש", אני חושבת על מיליוני האנשים שמתהלכים בינינו כ"חיים-מתים", אלה לא רוחות רפאים, אלא בני אדם בשר ודם, שנושמים ואוכלים וישנים, אבל בפנים – הנשמה שלהם דוממת, הם חווים תחושה של מוות פנימי, של סוף, של ריק תהומי, החיוך על פניהם לעיתים קרובות מזויף והעיניים שלהם מספרות סיפור של אובדן ותקווה שגוועה, הם חווים את החיים לאחר "המוות הרוחני" – בעודם בחיים.
זהו מוות שאינו נגמר בהלוויה, אלא ממשיך להתקיים בתוך הגוף החי, יום אחר יום, מוות של תשוקה, של יצירה, של שמחה, של תחושת משמעות, חיים שהפכו לשגרת הישרדות ללא ניצוץ, ללא תקווה.
אבל החדשות הטובות הן שזה לא חייב להיות ככה.
המוות הרוחני אינו סוף, אלא הזמנה – הזמנה ללידה מחדש.
"קיימות הנפש" היא האמונה הבלתי מעורערת ביכולת שלנו להתעורר לחיים, גם אחרי שחווינו את הריק העמוק ביותר, היא הידיעה שמתחת לשכבות של כאב, אכזבה וייאוש, טמון כוח חיים אדיר שמחכה להתפרץ.
אז איך חוזרים לחיים, בעודנו בחיים – כשכל השאר נשמע כמו "עוד מאותו הדבר"?
מי ששקוע במוות רוחני, שמע כבר הכול, הוא ניסה "לנשום", "לחשוב חיובי", "לשתות מים", הגיע הזמן לגעת במה שמתחת לכל זה, במה ששורד גם כשנדמה שהכל נגמר.
הכירו באל-מוות שלכם: הנפש שלכם, המהות הפנימית שאתם – היא לא באמת מתה, היא אולי רדומה, מושבתת, עטופה באפלה, אבל היא קיימת, המוות שאתם חווים הוא מצב ולא סוף, עצרו לרגע קט ונסו לדמיין שהריק שאתם מרגישים הוא רק שכבה עבה שכיסתה משהו בלתי ניתן להריסה, משהו שישנו תמיד, ההכרה הזו, גם אם היא רגעית וכמעט בלתי מורגשת, היא האור הראשון.
נקודת המגע האחת: כשאין כוח לכלום, חפשו נקודת מגע אחת עם ה"יש", זו יכולה להיות קרן שמש שנוגעת לכם בעור, צליל רחוק של ציפור, או אפילו כאב פיזי קל שמזכיר לכם שאתם עדיין בגוף, לא לנתח, לא לחשוב – רק להרגיש את נקודת המגע הזו לרגע, היא מחברת אתכם למה שקיים, מחוץ לריק.
התמסרו לשבריר של סקרנות: לא לתקווה, לא לשמחה, אלא לסקרנות, אולי משהו קטן במחשבה על "קיימות הנפש" עורר אצלכם אפילו טיפת סקרנות זעירה? אולי יש משהו שאולי, רק אולי, אתם רוצים לדעת עליו יותר? אם מצאתם את השבריר הזה – לכו בעקבותיו, גם אם זה רק קריאת עוד משפט אחד.
האמת העירומה: לפעמים, הבשורה החדשה היא הפשטות הקיצונית, אתם קיימים, הנפש שלכם קיימת, לא כי מישהו אמר לכם לנשום או לשתות מים, אלא כי זו המהות הבלתי ניתנת לערעור שלכם, כל ניצוץ של כאב, של תסכול, של שעמום – הוא למעשה הוכחה לכך שמשהו עדיין חי בפנים ומתריס כנגד המוות.
היד המושטת – אחרת: במקום לבקש "עזרה", שזה מונח טעון וקלישאתי, חשבו על שיתוף, אולי אתם לא יכולים לבקש עזרה, אבל אתם יכולים לשתף, אפילו באמירה מינימלית: "אני לא מרגיש/ה כלום", זה פותח פתח, קטנטן, לתשובה שאינה קלישאתית.
"קיימות הנפש" היא ההבטחה שגם אחרי המוות העמוק ביותר בתוך החיים, יש דרך חזרה לאור, לשמחה, לאהבה – לחיים מלאים באמת, זו לא פילוסופיה רחוקה, זו קריאה לפעולה, כאן ועכשיו, הגיע הזמן שתחיו ובשביל זה לא צריך לעשות כלום חוץ מלהכיר בכך שאתם עדיין, איכשהו, כאן.
