כיסא גלגלים שקוף

כל החיים הנכות שלי הייתה שקופה, כולם ראו את המעטפת, אולי כי השתדלתי שיראו רק את המעטפת, כשלא סיפרתי הכל היה נראה שלם עד מושלם, כשרמזתי לא האמינו עד כמה הסבל עצום, פחדתי להודות שאני זקוקה לעזרים כדי לחיות, לא סתם לחיות, לחיות כפי שאני באמת ראויה.

(כיסא גלגלים שקוף)

"בת 15 ותשעה חודשים אני עוברת אונס על ידי זר מוכר, חבר טוב, הפעם אני מספרת, אני לא רוצה להיות יותר המשוגעת והשקופה, כולם יודעים על זה, כל העיר מדברת, בגיל הזה נאנסת היא אייטם חברתי"

בתור ילדה נפגעת אונס הייתי רגילה להיות שקופה, לא שיתפתי, כי ככה זה, ילדים לא אומרים מפורשות, הם מספרים בדרך שלהם, הוא היה קרוב משפחה רחוק, ילדים סומכים על המבוגרים שהכל בסדר או שככה צריך להיות, אבל אני הייתי במצוקה והדרך שלי הייתה למשוך תשומת לב, ניסיתי חיובי, רציתי את הבמה ואת אור הזרקורים, המון כישרונות ויכולות, אבל לא היה זמן אליי במיוחד כשהצרות נכנסו אל חיי הזוגיות של הוריי, אז עברתי אל השלילי וככה בהחלט ראו אותי, סתם כי הפרעתי, אבל אז הייתי המשוגעת, הלא תקינה, הדפוקה הזאת, זאת שלא יודעים להתמודד איתה.

אונס בגיל ההתבגרות

בת 15 ותשעה חודשים אני עוברת אונס על ידי זר מוכר, חבר טוב, הפעם אני מספרת, אני לא רוצה להיות יותר המשוגעת והשקופה, כולם יודעים על זה, כל העיר מדברת, בגיל הזה נאנסת היא אייטם חברתי, אני בטוחה שאקבל גב אבל אז חוטפת סכין בלב מהמשפחה כשהם לא בטוחים בגרסה שלי, אני משתתקת תרתי משמע, אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שאעלם, הלוואי ולא הייתי מספרת, מה חשבתי לעצמי? שאני הילדה נערה המשוגעת והשקופה אקבל חיבוק מהיקום?

דיסוציאציה

"14/08/2019 החיים מקבלים תפנית, טריגר עוצמתי מפרק אותי אל התהום הכי חשוכה, את רוצה לחיות"?

דיסוציאציה (מתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות-לקוח

מויקיפדיה) היא דרך נפלאה של הנפש להגן עלינו, עליי היא הגנה במשך הרבה מאוד שנים, האם תחת המעטפת הזאת לא התפתחה לה פוסט טראומה מורכבת, ברור שכן, היא רק חיכתה לטריגרים להרים את הראש וקיבלה לא מעט כאלו במסע חיי, אני לא ידעתי שאני מתמודדת נפש, חשבתי שכזאת אני, המשוגעת הזאת, הלא יציבה, הפוטנציאל הלא ממומש (מוכר לכם המשפט?),עד מתי ניתן לחיות ולשחק כל כך הרבה דמויות שרובן קופצניות, עליזות, משדרות "עסקים כרגיל", תת המודע זכר שאסור לי לשדר מצוקה כי אף אחד לא יהיה שם בדיוק כמו פעם, כמה עוצמה יש שם בלבד.

(מבוגר אחד שיאמין)

14/08/2019

14/08/2019 החיים מקבלים תפנית, טריגר עוצמתי מפרק אותי אל התהום הכי חשוכה שיש, את רוצה לחיות?

ישנה רק דרך אחת: תמיכה, ערמות של תמיכה, הרי געש של תמיכה, מעגלים בתוך מעגלים של תמיכה.

אני אוהבת את הצמד הזה שנקרא מעגלי תמיכה, אני משחררת את כל מה שהכרתי ומתמסרת לתהליך טיפול ושיקום ארוך מאוד, זה תהליך שלעולם לא יגמר ואני מודה על כך פעם אחר פעם, בתהליך המופלא הזה מתווספות דמויות חדשות אל מעגלי התמיכה שלי, אני קוראת להם כיסא הגלגלים השקוף שלי, סופסוף אני יושבת נינוחה, מוגנת, עטופה, כיסא הגלגלים השקוף משתכלל עם הזמן, כשדמות מסיימת את תפקידה במסע שלי היא משאירה במקומה כלים חדשים להתמודדות, כלים חזקים כל כך שיכולים לשאת את כל הכוח והעוצמה שבי, שהיו שם מאז ומעולם וכל מה שהצטרכתי זה שמישהו יראה אותי, ייתן לי הזדמנות, יאמין שמתחת למעטפת הזאת ישנה עדיין ילדה שרק רצתה מבוגר אחד שיאמין בה.